מעמד שלושתן

מעמד שלושתן

גיטין יג א  - י ד א

יג ב תוד"ה תנהו

ר"ן על הרי"ף דף ה ב מדפי הרי"ף ד" ה ואיכא.  ודף ו א ד"ה ונמצא

גיטין כה א בעא מיניה -  כו א מתני'

ר"ן על הרי"ף שם דף יג א  מדפי הרי"ף ד"ה ואיכא            

קצות סי סא ג 

 ולפי"ז דברי הר"ן נכונים במ"ש גבי מעמד שלשתן דלא שייך ברירה אלא אי דהאי לאו דהאי וכו', היינו משום דאז הוי ברירה, רק היכא דמתנה על דבר אחד בין שני דברים ויכול להיות שלא יבא לידי ברירה לעולם בזה קי"ל דאין ברירה, וכהאי דשני לוגין שאני עתיד להפריש או לאיזו שתצא בפתח תחילה דאי דהאי לאו דהאי, ואין הדבר עומד להתברר דנימא בודאי יתברר בין שני דברים איזה שיחול דדלמא לא יבוא לידי ברירה כלל דאפשר לא יבא לידי הפרשה או לא תצא איזה מהם כלל בפתח וא"כ התנאי שמתנה בין שני דברים לא יבא לידי ברירה ובתנאה כזה אין ברירה, אבל אם מתנה על אחת אם תצא בפתח תהיה מגורשת ואם לא תצא בפתח לא תהיה מגורשת זה התנאי אחד מהצדדים בודאי יבא לידי ברירה או תצא או לא תצא ובזה שפיר אמרינן ברירה. ומשום הכי במעמד שלשתן שמתנה לכל מאן דאתי מחמתך אין התנאי באיש מן האנשים ולברר בין האישים כיון שכולן ראויים לכך, ואין התנאי רק אם יבא מחמתו וזה הוא בא לידי ברירה בודאי או יבא או לא יבא ובזה אמרינן יש ברירה.

וקשה מב"ק דף ס"ט (ע"א) בהא דתניא ר' יהודא אומר שחרית בעל הבית עומד ואומר כל שילקטו עניים היום יהא הפקר, ר' דוסא אומר לעיתותי ערב אומר כל שלקטו כו', ואמרינן שם דלא סגיא דלא מתהפכת, דבהא מתניתא קתני דאית ליה לר' יהודה ברירה ושמעינן לר' יהודה דלית ליה ברירה דתנן הלוקח יין כו' ע"ש, והא גבי הפקר דאמר כל שילקטו עניים הפקר לא שייך אי דהאי לאו דהאי דהא אפשר שיהא כולן הפקר אם ילקטו כל הכרם. וכעין זה קשה גם בהא דאמרי שם אליביה דצנועין דמניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה דלא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט מזה מחולל על המעות, ופריך שם אלמא אית ליה ברירה והא אמר ר' יוחנן (הלכה כסתם משנה) [האחין שחלקו כו'] ע"ש, והא בזה נמי [הא] אפשר שיתחלל כל הכרם כשילקטו כל הכרם?

רמב"ן גטין כה ב

וזה הכלל שאני אומר בברירה כל דבר שתנאו במעשה כשתלה תנאי בדבר אחד ומעשה אחד אע"פ שתנאו במעשה אחרים הרי זה קיים, כגון גיטו של שכיב מרע לדברי האומר מגורשת למפרע, וה"ה לכותב גט לשם פלונית אשתו אם תצא בפתח תחילה לחברותיה ואם לאו לא תהא גט שאם נתקיים התנאי הרי זה גט, למה זה דומה לאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים מכאן ועד ל' יום שאם ירדו ודאי מקודשת כמו שאומר בירושלמי בקדושין, אבל אין אדם מתנה על שני דברים כגון האומר לאיזו שתצא בפתח תחלה וכגון שני לוגין שאני עתיד להפריש שהרי אפשר שיתחלף המעשה ואין דעתו נבררת משעה ראשונה לדבר זה שאירע, וכן הדין במתנה אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב, אלו כולן אין המעשה מתקיים בהם אלא לדברי האומר יש ברירה, אבל האומר

ועדיין אני אומר דשאני ע"מ שירצה שכיון שהדבר מסור ללב אין אומרים כשרצה האב עכשיו הוברר הדבר שרצה משעה ראשונה אלא לדברי האומר יש ברירה והכי משמע בעירובין, וכי קי"ל כסתם מתני' דקתני הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא אליבא דרב יוסף היא דקי"ל דאמר ע"מ שלא ימחה אבא הוא,

קצות  שם

ולשיטתו לא קשיא דמאי פריך למזרח נמי הא למזרח אינו מתנה אלא על דבר אחד אם יבא או לא  [וא"כ] הו"ל תנאי וא"צ ברירה.

דאפשר כיון שאומר ואם לאו הריני כבני עירי ושביתתו במקומו והו"ל נמי שני דברים או שביתה במקומו או למזרח כשיבא החכם למזרח.

אבל לפי מ"ש היש"ש משום דבדבר אחד על כרחך יבא הדבר לידי בירור או זה או זה א"כ בהאי דבא החכם למזרח עירובי למזרח ואם לא יזוז ממקומו הריני כבני עירי בודאי עומד הדבר להתברר וכמ"ש בזה אמרינן ברירה.