גט לאחר מיתה

גט לאחר מיתה

ט ב תנו גט זה

האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה

רש"י ד"ה לא יתנו

ואפי' רבנן דאמרי שיחרורי עבדים זכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכה ביה דלא מצי למיהדר מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטא גיטא לידיה לא הוי משוחרר וכיון דמית קדים תו לא הוי שיחרוריה שחרור דנפקא ליה רשותיה מיניה וחייל עליה רשות יורשין:

תוספות ד"ה לא יתנו

פי' בקונטרס ואפילו רבנן דאמרי זכות הוא לעבד וזכין לאדם שלא בפניו נהי דלהכי זכה דלא מצי מיהדר ביה מודו רבנן דכל כמה דלא אתא גיטא לידיה לא הוי משוחרר ודבר תימה פירושו כיון דזכות הוא פשיטא דזוכה לאלתר כיון דאמרי' גבי שחרור תן כזכי כדאמר לקמן ורש"י בעצמו חזר בו שפי' לקמן (דף יג.) על משנה זו דהאומר תנו גרסינן ול"ג תן גט זה שלא מסר ליד השליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות משוחרר:

רי"ף דף ה וחכמים אומרים... והני מילי לחזרה

וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו: והני מילי לחזרה דלא מצי רביה למיהדר ביה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה דתנן [דף י"ג ע"א] האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה ושמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לו לעבד אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטי גיטא לידיה ואשכחן זכייה כהאי גוונא כדאמרי' לקמן [דף י"ד ע"א] הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר:

קצות החושן סימן קפח (ב)

הרמב"ם פסק (בפ"ב מגירושין הט"ו) אם היה בריא בשעת מינוי שליחות ואח"כ אחזו חולי שטות דאם נתנו השליח הו"ל גט מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה בר גירושין, ולדעת הטור (באבן העזר סי' קכ"א) כהאי גוונא הגט פסול מן התורה. ולדעת הרמב"ם דמן התורה הוי גט ואינו פסול אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה בר גירושין, אם כן  גבי ממון כהאי גוונא לא גמרינן, דאזלינן בתר מעיקרא ובשעה שעשאו שליח פקח היה ועומד במקום המשלח,

ומרש"י (גיטין ט:) ניתן להוכיח כהרמב"ם וז"ל: לא יתנו לאחר מיתה וכו' וכיון דמית קודם תו לא הוי שחרור דנפקא ליה רשותיה מיניה וחייל עליו רשות יורשין עכ"ל. והיינו כמ"ש כיון דכבר יצא העבד מרשותיה ונכנס לרשות יורשין, וכהאי גוונא בעושה שליח לשחרר ומכרו לאחר דתו לא מהני שלוחו לשחרר כיון דכבר יצא מרשותו, והיינו נמי טעמא דאשה דכבר יצאה מרשותו במיתת הבעל וכמו שאמרנו, ומדכתב רש"י טעמא משום דפקע רשותיה ונכנס לרשות יורשין, ותיפוק ליה דלאחר מיתה ליכא משלח, משמע דסבירא ליה לרש"י נמי כשיטת הרמב"ם בנשתטה קודם נתינה הוי שליחות ומתניתין דלא יתנו לאחר מיתה משמע דאפילו מן התורה פסול.

וכן נראה מדברי רש"י (גיטין יג. במשנה) לא יתנו לאחר מיתה וז"ל: דגיטא לא הוי עד דמטי לידיה וכי מטא לידיה הא מית משחרר ופקעה ליה רשותיה עכ"ל.

רש"י דף כח.

נותנו לה בחזקת שהוא קיים - ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו

דף יג.

מנה לי בידך תנהו לו לפלוני, במעמד שלשתן - קנה. רב פפא אמר: לעולם בשכ"מ

תוס' שם

והא לא משך בסופו - עוד אומר ר"ת דבגר לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת דכל דאיתיה בירושה מצוה לקיים דבריו הואיל ולא פסק כחו מאותו הממון דמכחו יורשין אבל גר דליתיה בירושה ופסק כחו מממונו אין מצוה לקיים דבריו... וכי האי גוונא אמרינן התם דכל דאיתיה בירושה איתיה במתנת שכיב מרע כו'.

דף מ.

אמר אמימר: המפקיר עבדו - אותו עבד אין לו תקנה; מ"ט, גופיה לא קני ליה, איסורא הוא דאיכא גביה, ואיסורא לא מצי מקני ליה [...] אמר אמימר: המפקיר עבדו ומת - אותו העבד אין לו תקנה; מאי טעמא? גופיה לא קני ליה, איסורא הוא דאיכא גביה, ואיסורא לבריה לא מורית. א"ל רב אשי לאמימר: והא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן! דרב דימי טעותא היא. א"ל: מאי טעותא? דלא אמרה בלשון שחרור, הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי! א"ל: אנא כדרב שמואל בר יהודה סבירא לי.

קצות החושן סימן ר (ה)

קשיא לי בהא דקי"ל בשטר שחרור שלא לשמה דפסול, והיא הלכה רווחת בישראל כדאיתא בפ"ק דגיטין (דף ט:), והא גופו של שחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך הרי את קנוי וכדאיתא בפרק המגרש (גיטין פה:), וא"כ אמאי לא קני עצמו בתורת שטר, דמאי שנא מנותן את עבדו לאחר וכותב לו עבדי קנוי לך דנקנה בשטר ולא בעי לשמה, והשתא דהקנה אותו לעצמו אמאי אינו קונה את עצמו בשטר?... ולפי מ"ש ניחא דשלא לשמה כיון דאינו בתורת שחרור אלא בתורת קנין ובעי זכיה בשטרו, וכיון דיד עבד כיד רבו הוי ליה כנותן שטר מתנה לחבירו על חצירו ונתן השטר מתנה בחצר דלא קנה לא החצר ולא השטר ודו"ק.

רמב"ם הלכות עבדים פרק ו הלכה

הכותב גט שחרור לעבדו וזיכה לו בו ע"י אחר ואמר זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחירות אע"פ שלא הגיע גט לידו שזכין לאדם שלא בפניו, אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי א אינו יכול לחזור בו ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו, לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה.