עציץ נקוב

עציץ נקוב

ז עמוד ב

תנא חדא המביא גט בספינה כמביא בא"י ותניא אידך כמביא בחו"ל א"ר ירמיה לא קשיא הא ר' יהודה הא רבנן דתנן עפר חו"ל הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית א"ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת אבל אין הספינה גוששת פטור אביי אמר הא והא ר' יהודה היא ול"ק כאן בזמן שאין הספינה גוששת כאן בזמן שהספינה גוששת א"ר זירא עציץ נקוב המונח על גבי יתדות באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן אמר רבא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא בספינה העשויה לברוח אבל עציץ שאינו עשוי לברוח לא אי נמי עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אדרא דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא אבל עציץ דמפסיק אוירא לא.

תוד"ה הא רבי יהודה הא רבנן

...ואם תאמר ומה ענין גט אצל מעשר אטו המביא גט בעלייה בארץ ישראל יחשב כמביא בחוצה לארץ משום דעפר הבא שם מחוצה לארץ פטור ממעשר? ואומר ר"י דלא דמי דעלייה קרקע שתחתיה בר זריעה היא וראוי להתחייב במעשר ושביעית מה שאין כן בספינה:

תפארת יעקב

בא"ד קרקע שתחתי' בר זריעה הוא וכו'. לכאורה תמוה דגם ספינה קרקע שתחתי' ראויה להתחייב בגוששת, וצריך לומר דדוקא עלי' הוי הקרקע שהעלי' עומדת עלי' קרקע שתחתי' לפי שעומדת על הקרקע אבל ספינה אין הקרקע קרקע הספינה רק המים קרקע שלה שהולכת על המים והמים לאו בר זריעה רק בגוששת הוי העפר קרקע הספינה כמו בעלי' ודוק:

שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ד

כרם הנטוע על הגג. ראית לדמות לעציץ שאינו נקוב שפטור מן התרומה וכן יהיה פטור מן הערלה.

תשובה. יראה לי דכל כה"ג חייב בתרומה ובערלה. דלא איירי בגמרא לפטור אלא מן הזרוע בדבר המטלטל כגון עציץ וספינה דלא הוי זרוע בארץ ואין דרך לזרוע כך. ולא חייבה התורה להפריש מעשר אלא תבואת זרעך כדרך שהעולם זורעין והיוצא השדה שנה שנה וגו' ואין דרך לזרוע בדבר המטלטל. אבל כשהוא נקוב חשוב כמחובר לארץ כי השרשים יונקים יתקיימו מלחלוחית הארץ וקרינן ביה היוצא השדה וגם דרך לזרוע כך.

וכן לענין שבת תנן בפ' המצניע (צה.) התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור. וכן לענין טומאה והכשר חשוב נקוב כמחובר ושאינו נקוב כתלוש. משום דכתיב גבי טומאה על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ואין דרך לזרוע בעציץ שאינו נקוב בתלוש הילכך הוי כתלוש לכל מילי.

אבל בנדון זה שמילא הגג עפר ונטע בו כרם שהוא דבר קבוע עדיף טפי מעציץ נקוב. וגם דרך העולם לזרוע כך

ועוד תנן (בפרק בתרא דמעשרות מ"ב) בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא, נפלה עליהם מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה. אלמא חזינן אפילו מפולת שנפל עליו מאליו ובעליה הוי כנטוע בשדה. כ"ש המכוון ליטע בגג דחשיב כמחובר גמור לכל מילי לערלה ולתרומה ולהכשר ולטומאה והתולש בשבת ממנו חייב.

והא דגרסינן בפרק כל הקרבנות (מנחות פד:) תני חדא שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה מביא וקורא, ותניא אידך מביא ואינו קורא, בשלמא לר"ל גג אגג לא קשיא הא בגג דמערה הא בגג דבית, חורבה אחורבה לא קשיא כאן בחורבה עבודה כאן בחורבה שאינה עבודה. אלמא בגג דבית מביא ואינו קורא, היינו דוקא לענין בכורים דבעינן משבח ארצך מידי דהוה אתמרים שבהרים ופירות שבעמקים שאין מביאין מהם ביכורים וקאמר ר"ל שאם הביא קדשי. וכן בגג דבית אף על גב דהוי כמחובר מ"מ אין הפירות מובחרים מידי דהוה אחורבה שאינה עבודה שמביאין ממנה ביכורים ואין קוראין אף על גב דמחובר גמור הוא.

חידושי הגר"ח

הנה עציץ נקוב דחשיב כמחובר וחייב בתרומות ומעשרות מהתורה, בודאי דהחיבור הוא על הגידולים, אבל העפר שבעציץ לא חשיב כמחובר, וממילא דאין להעפר קדושת הארץ, וא"כ יהא דין הגידולין כמו אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחוץ לארץ, דטבל וחולין מעורבין זה בזה, כיון שצומח מיניקת האדמה יחד עם יניקה מהעציץ, וצ"ע.

ירושלמי ערלה פרק א הלכה ב

הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. רבי יוסי אמר מפני שהשרשין מפעפעין אותו... רבי ירמיה בעי נטע בו דלעת מאחר שהוא כנקוב אצל האילן כנקוב הוא אצל הזרעים.

משנה למלך ביכורים פרק ב הלכה ט

לא מצינו שיהיה חילוק בין עפר חו"ל לעפר הארץ ועפר חו"ל שבא לארץ דינו כארץ ועפר הארץ שבא לחו"ל דינו כחו"ל וזה פשוט אין צורך להביא ראיה לזה ואם תעיין היטיב בפ"ק דגיטין תמצא שהדבר מוכרח כמו שכתבנו ומאי דנקט במתניתין עפר חו"ל הוא לאשמועינן דאם היא גוששת דינה כארץ אף שינק מעפר חו"ל אבל לעולם שאם אינה גוששת אף שהיא מעפר הארץ אין דינה כמחובר אלא דינו הוא כדין עציץ שאינו נקוב

חידושי הריטב"א

אמר ר' זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות. פי' ויש בו עפר חו"ל.

תוספות ד"ה דילמא

כן הוא האמת דעציץ כמחובר דבפ' השולח (לקמן לז.) אמרי' אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקי לה דמנחא אסיכי והא דקאמר הכא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בספינה משמע דבעציץ לכ"ע לא הוי כמחובר דיחויא בעלמא הוא והא דאמר בשבת בפרק המוציא יין (פא:) האי פרפיסא דמנחא אארעא ואנחה אסיכי חייב משום תולש היינו מדרבנן כדפי' התם בקונטרס:

משנה כלאים פרק ז

המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתיים אסור.

ביאור הגר"א יו"ד רצד ס"ק סג

(ליקוט) ועל גג כו'. ראייתו של הרא"ש ממ"ש בפ"ה דמעשרות בצלים שהשרישו כו' ולמד דאף בתרומות ומעשרות חייב כמש"ש בתשובה. אבל הוא תמוה דדוקא לענין טומאה אמרו ולא לתו"מ כמ"ש בתוספתא פ"ג דמעשרות בצלים שהשרישו זה בזה בקופות ה"ז בחזקתן למעשרות ולשביעית אם היו טמאים לא עלו מידי טומאתן ומותר לתלוש מהן בשבת השרישו זה בזה בקרקע עלייה ה"ה בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאים עלו מידי טומאתן ואסור לתלוש מהן בשבת ואם תלש פטור נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה אסורין בשביעית וחייבין במעשרות וכ"כ הר"ש שם ומ"ש נפלה כו' וכן במתני' שם לא קאי אעלייה אלא בארץ ממש (ע"כ):

 עציץ נקוב המונח ע"ג ריצפה – מחלוקת החזו"א והגרשז"א

מנחות פד ב

תני חדא: שבגג ושבחורבה שבעציץ ובספינה - מביא וקורא. ותניא אידך: מביא ואינו קורא". פושטת הגמ' את הסתירה: "גג אגג לא קשיא, הא בגג דמערה, הא בגג דבית".

רש"י מכת"י

גג מערה - חשיב כקרקע ומביא וקורא. גג בית - שזרע כל הגג דבית מביא ולא קורא.  

רבנו גרשום

מגג מערה - מביא וקורא דדמי לארץ.