כתב בכתב ידו

כתב בכתב ידו

ג ב - ד א

מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה? אי רבי מאיר חתימה בעי כתיבה לא בעי, דתנן אין כותבין במחובר לקרקע כתבו על המחובר לקרקע תלשו חתמו ונתנו לה כשר. אי רבי אלעזר כתיבה בעי חתימה לא בעי! וכי תימא לעולם רבי אלעזר היא וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי, והא שלשה גיטין פסולין דרבנן ולא בעי רבי אלעזר חתימה לשמה דתנן ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם ואלא רבי מאיר היא וכי לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה מדאורייתא מדרבנן בעי והא אמר רב נחמן אומר היה רבי מאיר אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר וכ"ת אנן מדאורייתא קא מתנינן לה אי הכי אומר היה ר"מ דבר תורה מיבעי ליה אלא לעולם רבי אלעזר היא וכי לא בעי רבי אלעזר חתימה היכא דליכא עדים כלל היכא דאיכא עדים בעי - דאמר רבי אבא מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול, רב אשי אמר הא מני ר' יהודה היא דתנן ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.

ג ב תוד"ה שלשה גיטין פסולים

איכא דמוקי בפ' בתרא (לקמן פו.) הך מתני' כר"מ אע"ג דאית ליה לר"מ כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אור"ת דהכא היינו טעמא דהולד כשר דכך היה המטבע שלא יפסל הולד בהנך שלשה ואע"ג דר"מ סבר וכתב היינו וחתם מ"מ כשר הולד בכתב ידו ואין עליו עדים דכיון שהבעל עצמו כתב אין לך חתימה גדולה מזו...

ד א תוד"ה דקיימא לן הלכה כר"א בגיטין

...אלא משמע דלעולם בעי ר' אלעזר עדי מסירה ועוד. דרגיל ר"ת לומר דאפילו לר"מ בעי עדים בשעת נתינת הגט דאין דבר שבערוה פחות משנים וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראיה אין מועיל כלום לר' אלעזר אם ידוע שלא נתנו בפני עדים מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהניא הודאת בעל דין כמאה עדים סגי בעדי חתימה במקום הודאת בעל דין אבל בקידושין וגרושין לא מהניא הודאת בעל דין משום דמחייב לאחרים דבקידושין אסר לה אקרובים ובגרושין אסר לה אכהן:

רש"י להלן דף פו עמוד א ד"ה

אם ניסת הולד כשר - האי תנא לאו כרבי מאיר סבירא ליה דאמר עדי חתימה כרתי דלרבי מאיר הוולד ממזר ולמאן דמוקי לה בגמ' כרבי מאיר איכא למימר דכתב ידו כמאה עדים דמי

נימוקי יוסף יבמות דף ח עמוד ב

כתב בכתב ידו. פירש רש"י ז"ל דקי"ל הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא כתב ידו בלא עדים מילתא היא והקשו עליו ז"ל דלא דמי כלל דהתם ראיה בלחוד בעינן והא איכא דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי אבל גבי גט כריתות בעינן אלא הא דמהני כתב ידו בגט טעמא דמילתא דכיון דכתיב וכתב לה הרי כתב ידו כעדים גמורים ואתיא (אפי') לר"מ דבעי עדי חתימה כדאיתא התם:

קידושין דף סה עמוד ב

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: מאי דעתיך? דילפת דבר דבר מממון, אי מה להלן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, אף כאן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי! א"ל: התם לא קא חייב לאחריני, הכא קא חייב לאחריני. מר זוטרא ורב אדא סבא בני דרב מרי בר איסור פליג ניכסייהו בהדי הדדי, אתו לקמיה דרב אשי, אמרו ליה: על פי שני עדים אמר רחמנא, דאי בעי למיהדר לא מצי הדרי בהו, ואנן לא הדרי, או דלמא לא מקיימא מלתא אלא בסהדי? אמר להו: לא איברו סהדי אלא לשקרי.

חידושי הגר"ח כתב ידו בגט

וצ"ע קושיתו דהא דבעינן עדים בשטר הוא לגופא דמילתא לאשוויי שטרא ומ"מ מועיל כתב ידו במקום עדים, א"כ גם גבי גט יועיל כת"י לאשוויי גיטא וכריתות,

אלא דבגמרא קידושין (דף ס"ה ע"ב) לברורי שייך הודאת בע"ד, אבל לקיומי למעשה הגט ולחלות הגירושין אין שייך הודאת בע"ד, וזהו קושית הנ"י והא בגט בעינן כריתות וליכא דהיינו דאיך מהני הודאת הבעל לעשות הכריתות בינו לבינה, ומה שייך זה להא דמהני בממון דהתם הוא רק לברורי.

והנראה בשיטת רש"י רק לאשוויי גיטא מהני הודאת הבעל, אבל למעשה הגירושין יצטרכו עדי מסירה למסור לפניהם לקיום חלות הגירושין ולא יוכל הכת"י להיות במקום עדי מסירה לחלות הגירושין, ומשנה זו דכתב בכתב ידו אתי אליבא דר"מ דסובר דאף כשיש עדי מסירה בעינן עדיחתימה לאשוויי גיטא, ולזה לחוד מהני כתב ידו דבעל לאשוויי גיטא במקום עדי חתימה.

אבל הנ"י אזיל בשיטת הראשונים דהעידי חתימה גופא נעשים עידי מסירה וגט החתום אין צריך עדים למסור לפניהם, וסובר דגם כתב יד מהני כעדי חתימה וזה הוא דמקשה דאיך יהני כת"י שהוא מטעם הודאת בעל דין להתיר האשה ולכריתות?

ר"ן על הרי"ף גטין דף מח א

פני יהושע קידושין דף סה עמוד ב

דעיקר ענין קידושין היינו לאסרה אכולי עלמא כהקדש דליקו עלה באיסור וחזקת אשת איש והכא כיון דלענין לחייב לאחריני לא מהני הנך קידושין לפי שאינן יודעין כלל מקידושין והיא בחזקת פנויה לגבי אחרינא מג"ש דדבר דבר כדפרישית ממילא דלא הוו קידושין כלל אף לגבי דנפשייהו שאין קידושין לחצאין, כן נראה לי נכון. ומעתה אין צורך לכל האריכות שדקדק הרשב"א ז"ל בזה ואף שהקדמונים לא פירשו כן מ"מ לא מנעתי לכתבן דלענ"ד דברים נכונים וברורים הן בעזה"י ודוק היטב:

קצות החושן סימן רמא ס"ק א

איכא למידק מאי שנא בגיטין וקידושין דבעינן שני עדים על גוף המעשה ובינו לבינה לאו כלום הוא ואפילו שניהם מודים, וילפינן לה פרק האומר (קידושין) דף ס"ה (ע"ב) דבר דבר מממון, וכיון דגבי ממון מתקיים המעשה בלי עדים כל שהענין אמת, וקידושין וגיטין דמממון יליף לא נתקיים המעשה בלי עדים. ונתקשיתי בזה עד שמצאתי קושיא זו בחידושי הרשב"א פרק האומר שם (ד"ה א"ל)...

ולכן נראה לענ"ד בזה לפי מ"ש בסימן ל"ד סק"ד בהא דקי"ל הודאת בע"ד כמאה עדים אינה משום מתנה כמו שעלה על דעת מוהר"י ן' לב (ספר א' סי' י"ט), אלא עיקר הטעם משום דהתורה האמינה לכל אדם על עצמו כמאה עדים על אחרים,

לפ"ז נראה הא דכתיב על פי שנים עדים יקום דבר היינו דבלא עדים לא מתקיים דבר כלל, אלא דגבי ממון דבעל דין נאמן כמאה עדים מתקיים המעשה על פי הבעל דין שהוא כמאה עדים, דעיקרא דמלתא דצריך עדים בגוף הקידושין הוא בכדי שיוודע לעלמא וכמ"ש הר"ן פרק המגרש (גיטין מח, א בדפי הרי"ף) בהא דמהני עדי חתימה בלא עדי מסירה לדידן דקי"ל כר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי (שם פו, א), ע"ש ז"ל, ומעתה מה שמודה ר' אלעזר דגט החתום בעדים כורת אף על פי שלא ניתן בעדי מסירה כמו שמוכיחות כל אותן ראיות שכתבתי למעלה, לאו משום דס"ל דעדי חתימה כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדים על עיקר הדבר דהוי להו עדי חתימה כעדי מסירה, שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסר לה ונמצאו כאילו הן עצמן מעידין על המסירה וע"ש, וא"כ כל שבידוע הוי ליה כעדים ממש.

ועיין בסימן צ' ושם סק"ז כתבנו מזה דס"ל להר"ן דמהני בקידושין וגיטין עדות בידיעה שלא על פי ראיה, ומש"ה בממון דבע"ד כמאה עדים לא איברי סהדי אלא לשקרי דהא בע"ד הוא עד ונאמן כמאה עדים אצלנו, ובידוע סגי הן בעדים ממש או בידיעה בלי ראיה, ואם כופר כיון דכבר נתקיים המעשה לפי דברי התובע צריך שבועה וכמ"ש, אבל בגיטין וקידושין דלא מהני הודאת בע"ד דלהימניה כמאה עדים ומשום דחייב לאחריני, בקידושין דאסר[ה] אקרובותיה ובגירושין (אסרן) [אסרה אכהן] כמ"ש תוס' בפ"ק דגיטין דף ד' (ע"א ד"ה דקיי"ל), וצריך עדים לגוף המעשה בכדי שיודע לעלמא, מש"ה צריך שני עדים כשרים.