עד אחד נאמן באיסורין

דף מקורות לשיעור:

עד אחד נאמן באיסורין

גיטין ב:

לרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ליבעי תרי מידי דהוה אכל עדיות שבתורהעד אחד נאמן באיסוריןאימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוהואין דבר שבערוה פחות משנים רוב בקיאין הן.

תוספות ד"ה מידי דהוה אכל עדיות שבתורה –

בדלי"ת גרסינן כגון עדות דיני ממונות ודיני נפשות ואית דגריס עריות ברי"ש...

רש"י

ומשני עד אחד נאמן באיסורין- שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב:

דלא איתחזק איסורא -דחלב בהך חתיכה איסורא גופא:

הכא איתחזק -בהך איתתא איסור אשת איש ומטבל ושחיטה לא גמרינן לה כדאמרינן ביבמות (דף פח.)דהתם בידו לתקנן לפיכך נאמן להעיד עליהן:

יבמות דף פח עמוד א

אלא סברא היא, מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן, ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא, דמהימן. מי דמי? התם לא איתחזק איסורא, הכא איתחזק איסורא דאשת איש, ואין דבר שבערוה פחות משנים! הא לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב, ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוה, דלא מהימן! מי דמי? התם אפי' אתו בי מאה לא מהימני, הכא כיון דכי אתו בי תרי מהימני, חד נמי להימניה, מידי דהוה אטבל, הקדש, וקונמות. האי טבל היכי דמי? אי דידיה - משום דבידו לתקנו...הקדש נמי, אי קדושת דמים - משום דבידו לפדותו...קונמות נמי, אי קסבר: יש מעילה בקונמות וקדושת דמים נחתא להו, משום דבידו לפדותו... אמר ר' זירא: מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה, לא ליחמיר ולא ליקיל! משום עיגונא אקילו בה רבנן.

חידושי הרמב"ן יבמות דף פח עמוד א

מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש והוי דבר שבערוה וכו', פי' חדא ועוד קאמר, 1) הכא אתחזק איסורא וכיון דאיתחזק איסורא לא מהימן, ועוד 2) דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים בין הוחזק איסורא בין שלא הוחזק...וא"ת ותיפשוט ליה מנדה דאמר רחמנא וספרה לה לעצמה ואע"פ שהוחזקה נדה נאמנת לומר טבלתי ושמא אין בידה לתקן עכשיו, איכא למימר היא עצמה שאני דרחמנא הימנה מאחר שהוא מעשה של עצמה מתוך שנאמנת לעצמה ועושה מעשה בכך נאמנת אפילו לבעלה, ועוד דהתם לטבילה קיימא ואע"פ שהיום נדה, למחר פוסקת ומונה וטובלת, אבל באשת איש שמא לא תצא מאיסורה לעולם, וכן הקדש וקונמות, וכן טבל ברשות אחר הוחזק איסור ולא יבא לכלל היתר לעולם.

תוד"ה עד אחד (הראשון)

פירש הקונטרס: "שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד על הפרשת תרומה ושחיטה וניקור הגיד וחלב", ולא היה לו להזכיר הפרשת תרומה ושחיטה דבהנהו נאמן אע"ג דאיתחזק איסורא משום דבידו לתקנם כמו שפירש הכי בסמוך והכי אמר בהאשה רבה (יבמות פח.) ושחיטה אע"ג דהשתא אין בידו לתקנו מעיקרא היה בידו לשחוט דאם לא כן אמאי מהימן כיון דאיתחזק איסורא דלא מצינו בשום מקום שיצטרך בגדול אחד עומד על גביו ומעשים בכל יום דמהימן אע"ג דלא שייך רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כגון שנחתך כל הראש ואין בית השחיטה ניכר ומה שאנו סומכין על הנשים בשחיטה אע"פ שאין יודעות הלכות שחיטה כיון שבידה ללמוד לשחוט או להשכיר אחרים שישחטו לה כבידה דמי וא"תומנא לן דעד אחד נאמן באיסורין וי"ל דילפינן מנדה דדרשינן בפרק המדיר (כתובות עב.) וספרה לה לעצמה וא"ת אם כן אפילו איתחזק איסורא וי"ל דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא ולא איתחזק איסורא וגם בידה לטבול:

תוד"ה הוי

הוי דבר שבערוה. האי דנקט דבר שבערוה אומר ר"י משום דבהאשה רבה (יבמות פח.)בשאר איסורי כגון טבל והקדש וקונמות מספקא לן אי מהימן אפילו איתחזק איסורא ולאו בידו או לא וא"ת אי עד אחד נאמן בשאר איסורין אפילו איתחזק איסורא ולאו בידו אמאי איצטריך וספרה לה לעצמה ויש לומר דס"ד דחשיב כמו דבר שבערוה:

אתווון דאורייתא כלל כא

וכבר דיברו האחרונים מספק זה והעירו מתוס' גיטין ד"ב ע"ב ד"ה הוי דמוכח מדבריהם דנדה לא חשיב דשב"ע ומדברי הב"י יו"ד סי' קצ"ה דמבואר שם להיפוך דחשיבא ערוה לענין יהרג ואל יעבור עייש"ה...ויש להעיר עוד בזה מש"ס גיטין ד"ו ע"ב כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו לסוף הוא בא לידי ג' עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת ופירש"י ד"ה גילוי עריות כשמגיע זמן טבילתה בעת צינה והיא יראה לומר לא טבלתי ומשמשתו נדה עכ"ל ומוכח דנדה מיקרי ערוה מדקרי לי' הש"ס גילוי עריות:

ואשוב לענייננו ואומר... התוס' בגיטין ד"ב ע"ב ד"ה עד כחבו דדין ע"א נאמן באיסורין ילפי' מנדה ע"ש ואי איחא הרי מבואר ביבמות דק"ג ע"ב דאיסור מטומאה לא גמרי' ועל כרחך דנדה הוא ג"כ איסור לא טומאה ואולם בכמה מקומות מצינו דילפי' איסור מטומאה ודין חזקה בכל התורה ילפי' רק מנגע דהוא טומאה.

ב"י יורה דעה סימן קצה סעיף טז

אשה חולה והיא נדה, אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסמכה. וי"א דאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך.

ש"ך שם ס"ק כ

ומיהו אם החולה מסוכן ואין שם רופאים משמע קצת מדברי תשובת הרמב"ן סימן קכ"ז דשרי מפני פיקוח נפש אלא די"ל דלטעמיה אזיל דסבירא ליה דנגיעת נדה אינו אלא מדרבנן אבל להרמב"ם דנגיעת ערוה אסורה מן התורה הכא אע"פ שיש פיקוח נפש אפשר דאסור משום אביזרא דג"ע וצ"ע עכ"ל ב"י.